ADD או ADHD

״הילד שלי לא מפסיק לזוז, בטח יש לו ADD״,
״אני כזה מפוזר, בטח יש לי ADHD ״.
משפטים כאלה נשמעים לא מעט בשיחות היומיום,
המושגים ADD ו-ADHD הפכו ל-״מילות באזז״ בשנים האחרונות, ורבים עדיין לא מבינים את ההבדל בין שני המונחים.

בכתבה זו, נעשה סדר אחת ולתמיד בשיח על הפרעות קשב וריכוז. נבין מה ההבדל בין ADDל-ADD, נכיר את המאפיינים השכיחים, ונסביר מדוע שונה המינוח לאורך השנים.

אז מה בעצם ההבדל?

בקצרה: בעבר, ADD ו-ADHD היו מונחים נפרדים וכל אחד מהם תיאר הפרעה עם מאפיינים בולטים אחרים. כיום, ADD נחשבת-סוג של ADHD המתאר הפרעה המאופיינת בעיקר ע"י קשיי קשב.
ולאלו עם קצת יותר קשב (שאפו!), הנה הסבר מפורט יותר:
ADHD (Attention DeficitHyperactivity Disorder) ובשמה העברי המלא 'הפרעת קשב וריכוז עם פעלתנות יתר' או 'הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות' הינה הפרעה נוירו-התפתחותית שמאובחנת בדרך כלל בילדות אך לרוב ממשיכה גם לבגרות. אנשים עם ADHD חווים קשיים משמעותיים בריכוז, בוויסות רמת הפעילות ובתפקודים ניהוליים, מה שמשפיע על מגוון תחומים בחייהם.

ישנם שלושה סוגים של ADHD:

• סוג לא קשוב: (Predominantly Inattentive) המאופיין בעיקר בקשיי קשב.
• סוג היפראקטיבי-אימפולסיבי: (PredominantlyHyperactive-Impulsive) המאופיין בעיקר בהיפראקטיביות ואימפולסיביות.
• סוג משולב: (Combined) המאופיין בשילוב של קשיי קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות.
  ‍
  מאפיינים שכיחים של ADHD:
• קשיי קשב: קושי להתרכז לאורך זמן, מוסחות קלה על ידי גירויים פנימיים וחיצוניים, קושי לעקוב אחר הוראות, איבוד חפצים, שכחה.
• היפראקטיביות: תנועתיות יתר, קושי לשבת במקום אחד, תחושה של חוסר מנוחה פנימית, דיבור יתר, קושי לשחק בשקט.
• אימפולסיביות: פעולה ללא מחשבה, קושי בדחיית סיפוקים, הפרעות התנהגות, התפרצויות זעם, קושי לחכות לתור.
  ‍
  מה זה ADD?

  ADD או בשמו המלא ,Attention Deficit Disorder תיאר בעבר הפרעה עם קשיי קשב כמאפיין עיקרי והיום הוא למעשה נכלל תחת ADHD מסוג לא קשוב (Predominantly Inattentive).
  במקרים אלו, אנשים יכולים להיות שקטים ואפילו להיראות "חולמניים" אך הם מתקשים להתרכז במשימות, לארגן את מחשבותיהם ולשלוט בדחפים שלהם. לכן, גם במקרים בהם אין תנועתיות יתר משמעותית, עדייין קיימים אתגרים בתפקוד היומיומי.

  מאפיינים שכיחים של ADD:

• קושי ממושך בריכוז: קושי לשמור על ריכוז במשימות לאורך זמן, גם אם הן מעניינות, נטייה להיסח דעת בקלות על ידי גירויים פנימיים (מחשבות) וחיצוניים(רעשים, תנועה).
• חולמנות ופיזור דעת: נטיה "להתנתק "מהסביבה ולשקוע בעולם המחשבות הפנימי, מה שיכול להוביל לשכחה, לאיבוד חפצים ולטעויות רשלניות.
• קושי בארגון ותכנון: קושי בלארגן את הזמן, לתכנן משימות, ולעמוד בלוחות זמנים.
• אתגרים בתפקוד לימודי ותעסוקתי: קשיי הריכוז והארגון יכולים להשפיע על היכולת להצליח בלימודים או בעבודה.
• בעיות ביחסים בין-אישיים: חוסר הקשב והפיזור יכולים להתפרש כגסות רוח או חוסר עניין, מה שיכול לפגוע ביחסים עם חברים, בני משפחה, ועמיתים לעבודה.

  האם המונח  ADD עדיין רלוונטי?

  למרות שהמונח ADD אינו מופיע במדריכים האבחוניים החדשים ביותר, הוא עדיין נמצא בשפה המדוברת ורבים עדיין משתמשים בו כדי לתאר ADHD ללא היפראקטיביות. יחד עם זאת, חשוב להיות מודעים לשינוי ולהשתמש במונח הנכון.

  אבל מה עם ספארקלס? 

  אז אחרי כל ההסברים האלה, אולי אתם שואלים את עצמכם: ״רגע, אבל מה עם ספארקלס? האם הם נותנים מענה רק לסוג מסוים של ADHD?
  התשובה היא – ספארקלס  נותנים מענה לכל ספקטרום הפרעת הקשב והריכוז, בין אם מדובר בהפרעה שבה הרכיב הקשבי הוא העיקרי או המשני.
  ל-ספארקלס השפעה רחבה על מנגנוני הקשב במוח. במחקר שנעשה בקרב אנשים עם ADHD נמצא כי השימוש ב ספארקלס הוביל לירידה ניכרת במופע התסמינים הקשביים כגון, שימור קשב, קשב לפרטים, מוסחות, ארגון ותכנון ומיקוד קשב, כפי שדווחו על ידי המשתמשים עצמם. שיפור דווח גם בתחום התפקודים הניהוליים שם נרשם קושי מועט יותר בתפקודי ניטור ובקרה עצמית. בנוסף, מבחנים נוירופסיכולוגים משלימים הצביעו על שיפור בבקרת הקשב ויכולת עיכוב תגובה (אימפולסיביות).
  אז בין אם הרכיב הקשבי בהפרעה שלכם הוא המרכזי ובין אם הוא משני להיפראקטיביות, ספארקלס בהחלט יכולים להיות הפתרון המתאים עבורכם.
  ‍